14 יולי 2010
הדמוקרטיה כקרדום חפירה
הדמוקרטיה המערבית אוספת תחת כנפיה גם שרלטנים ההופכים אותה כ"קרדום לחפירה" על מנת להשיג באורח צבוע, תככני ומניפולטיבי את מטרותיהם האישיות תוך שמשפיעים על ציבור שומעיהם נילוש המחשבה.
האמור לעין אינו פוסח על מדינת ישראל אשר בה רמת השרלטנות ואחיזת העינים בשם הדמוקרטיה לשוא שוברת מדי חודש בחודשו שיאים חדשים.
הדברים הנאמרים לעיל נובעים למצער, מחוסר הבנתם של ציבורים רחבים מהי דמוקרטיה ומהם חובותיו וזכויותיו של האזרח תחת המשטר הדמוקרטי. קיימים ניבחרי ציבור בינינו אשר בהחלט ניבנים על כך כי יוכלו לעוות את כללי הדמוקרטיה הבסיסיים בלא שהסובבים אותם יחושו בכך.
כוונתנו כאן לחיבור התמוה והמעוות שבין "חופש הדיבור" ו"זכויות אזרח" לבין חברת הכנסת חנין זועבי אשר ענינה מתברר בימים אלו בכנסת ישראל. זועבי, חברת כנסת, נציגת מפלגת בל"ד הערבית-ישראלית בבית המחוקקים, למי שכבר שכח, שיתפה פעולה באופן פעיל במשט הפרובוקטיבי התורכי לעזה ושהתה על סיפון ה"מרמרה" בעת שארעה עליה התכתשות הדמים הידועה.
היועץ המשפטי לממשלה כבר קבע כי אין עילה משפטית להעמיד את זועבי לדין. להלכה, אין להלין על היועץ המשפטי באשר ניבחרי הציבור בכנסת אשר תפקידם הוא לשים גדר לפעולות המהרסים מבפנים, בידי ערבים או יהודים, הנעשות במסגרת הדמוקרטיה, התרשלו בעבר בתפקידם ולא חקקו סייגים מתאימים לכך.
ומכאן כל שנותר לנו הוא לפעול בתחום הציבורי והמשמעתי. זהו אשר עושה בימים אלו כנסת ישראל. לא מספיק, לא די, אך למצער חיוני מעין כמוהו.
איננו אמורים גם להלין בנחרצות רבה מדי לכאורה כלפי הגב' זועבי שהרי קיימים במדינת ישראל עשרות אלפי אזרחים, כן, ישראלים-יהודים, אשר עושים שימוש נלוז בדמוקרטיה כקרדום לחפור בו למילוי מאוויהם האישיים הנוגדים כל כלל ונוהל דמוקרטי. המדובר הוא באנשי אקדמיה, משפט ותקשורת אשר ביודעין, בכוונה תחילה ובכוונת זדון, סובבים בעולם, מוציאים דיבת ישראל רעה וקוראים לחרמות ועיצומים כנגדה. ומכאן מדוע זה לכאורה נלין על ח"כ זועבי?
האם זו אפליה? גזענות רחמנא ליצלן? הדרת המגזר הערבי? לא מניה ולא מקצתה. המדובר הוא בשימוש בדמוקרטיה הפתוחה שלנו, הן מחוסר ידיעה והן מכוונת זדון באשר למונח "חופש הדיבור והביטוי" במשטר הדמוקרטי.
חופש הביטוי הינו יסוד מוסד במשטר הדמוקרטי, אך אינו במשתמע גם חופש השיסוי. זוהי מנטרה, אמירה המגלמת בתוכה יותר מהניגלה. קיים קו ברור בין זכותו של אדם 'לחשוב' בחופשיות מוחלטת ו'לבטא' מחשבותיו בפומבי בחופשיות מרבית באין אונס, לבין חציית אותו הקו כאשר אותו פרט מחליט להוציא את מחשבותיו ורצונותיו האישיים או הציבורים מן הכח אל הפועל תוך שמקעקע את זכות הקיום של האחר. אותם כללי חופש מוחלט לחשוב ולהתבטא מקבלים סייגים מסויימים כאשר אותו הפרט מחליט לבטא רצונותיו בפומבי, בעוד הסייגים הולכים ונערמים כאשר אותו פרט חורג מגדר התבטאות גרידא ומחליט להוציא באורח נלוז אל הפועל את מחשבותיו והתבטאויותיו.
גם חופש הביטוי "המקודש" אינו פרה קדושה תמה. באם יחליט הפרט (במדינה מתוקנת....), לחרוץ לשון הרע כנגד חברו ובכך יפגע בשמו הטוב, ברווחתו ואפשר אף בקיומו, הרי שפשע ועליו לשלם כגמולו. באם הפר אדם את תקנות הסוביודיצה (דהיינו, אסור דיון פומבי מהליך המשפטי) ופשק שפתיו בעוד משפט מסויים מתנהל ונימצא בעיצומו, הרי שפשע ועליו לעמוד לדין על כך. ומכאן ברי הוא כי ישנם סייגים לחופש הביטוי, גם כאשר הינו מכוון כנגד המדינה ולא אך כנגד פרטים בה, מעבר למינון מוסכם, מידתי ומקובל. כמובן כי קיימות רמות שונות של הוצאת לשון הרע או סוביודיצה וחייבים אנו בשום שכל ואיזון אינטלקטואלי לבור את התבן מן הבר.
כך גם כאשר אדם מחליט לעשות מעשה ולהוציא מחשבותיו מן הכח אל הפועל. הבא ונקצין. רובינו סובלים ממחסוך במזומן בשגרת חיינו, שהרי זה הינו משאב מתכלה. רבים מאתנו וודאי משווים בנפשם עד כמה היה נאות עבורם סכום ניכבד של מזומנים בבנק. מיעוט קטן יותר אפשר ומהגג על שוד בנק או אמצעי פלילי אחר כך שישיג מאוויו. כמובן שהגיגים אלו הינם לגיטימים למהדרין, מותר להגג בחופשיות, מותר אף לבטא מאוואים אלו. אך באם יחליט המהגג לעשות מעשה, לשלוף אקדחו ולשדוד את הבנק מעבר לפינה, הרי כאן נחצה קו אדום ברור ועלינו להשית עליו עונש חמור. הנה היא השיטה הדמוקרטית כולה על רגל אחת.
ומן המשל, אל הנמשל. חברת הכנסת זועבי כמוה כאותו שודד הבנק. היא שהתה משך ימים ארוכים על סיפון ה"מרמרה", אין מצב שלא נחשפה במידה זו או אחרת לכוונות הטרור של חלק מהנוסעים כלפי חיילי צה"ל. חובתה כאזרח, לא כחבר כנסת, כאזרח מדינת ישראל היה לנסות לעצור את העתיד להתרחש או לדווח על כך לשלטונות המוסמכים. משלא עשתה לא זאת אף לא ההוא, ובאשר הינה מחצרצת מעל כל במה אפשרית (אשר ניתנה לה כחברת הכנסת – הנה הקרדום לחפירת הדמוקרטיה), כי פעולת הטרור בהשתתפותה על סיפון ה"מרמרה" היתה לגיטימית למהדרין, הרי בכך הינה מפלילה עצמה, שהרי כאומרת כי ידעה גם ידעה את שעתיד להתרחש ובכך, שמה עצמה בצד הטרור והפכה לכן לשותפתו. כך גם כדוגמה נוספת הינו דין חברו של הרוצח, גם באם לא רצח באורח פעיל אך נכח בזירת הרצח ועודדו, בלא שניסה להניעו מכך ולא דיווח לרשויות, הרי שרואים אנו בו שותף לפשע ברמה זו או אחרת. אדון ווינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, אינך חוזר בך מהחלטתך השגויה (התקינה פוליטית להלל), שלא להעמיד את זועבי לדין?
ובאשר ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין, התבלבל המסכן. הלה, או שהינו מנסה להיות קדוש מהאפיפיור, או שאינו משיג כלל מהותה של הדמוקרטיה. בכך שמנסה באורח סידרתי למנוע צעדים לגיטימים מצד חברי הכנסת כלפי זועבי הריהו מציב עצמו כעוכר הדמוקרטיה ולא כמצילה.
ניראה כי ריבלין שלא בטובתו, מתווה לאותם עוכרי מדינת היהודים היושבים בכנסת את הדרך הכיצד לנצל את הדמוקרטיה "כקרדום לחפור בו" על מנת לקעקעה ויחד עמה את מדינת היהודים. חבל, אדם בגילו ונסיונו אמור היה זה מכבר ללמוד דבר או שנים בהלכות קיום ושרידות יהודים. באם ימשיך כך, אפשר ונראה בו כמוותר על חלום הנשיאות בו כה חשק.
אין האמור כאן בהתיצבותו מאחורי זועבי "הערביה", לא מניה ולא מקצתה. האמור הוא בהתיצבותו מאחורי מקעקעי הדמוקרטיה העושים בה שימוש כ"קרדום לחפור בו" על מנת לקעקעה, בתואנת "חופש הביטוי" ו"זכויות המיעוט" שאינן ממין הענין ועם כך קשה להשלים. עוד מעט קט והלה יצדיק את מעשה ח"כ הנימלט מאימת החוק עזמי בישארה, הלה הוא שסלל הדרך לחנין זועבי ומשובטיה. הרי בשם "חופש ביטוי" פרוץ, מופקר ומעוות ניתן גם לתרץ ריגול של אזרח כנגד מדינתו ולא רק בידי ערבים ישראלים. שהרי בשם אידאולוגיה מעוקמת, בשם סיסמאות שהפכו לבזויות ובדין כגון "זכויות אזרח" מסורסות, הנחמסות בידי אזרחים, יהודים כערבים, רבים וארורים פנו לריגול כנגד ישראל על מנת למוטטה מבפנים.
זועבי גם יצאה באורח מניפולטיבי כנגד המגבלות שהוטלו עליה על ידי הכנסת בתואנה המבישה כי הדבר מהווה "תקדים מסוכן כלפי הציבור הערבי". כמעט ואנו שומעים ברקע מתנגנת הנעימה "המדינה (ישראטין) זו אני". נוזלי האפסיים של הח"כ וודאי עלו לראשה. עם כל הכבוד (ושמא בלעדיו), זועבי אינה הציבור הערבי ואת מעשיה עשתה על דעת עצמה בלבד. גרירתו של הציבור הערבי לכסות ערוותה הטרוריסטית הינו מביש.
זועבי מצביעה לשלילה לעבר חברי הכנסת אשר לטענתה מונעים נגדה מתוך רגשות נקמה. האם האשה הזו ליצנית? כמובן שאנו מונעים-גם-מרגשי נקמה שהרי אנו זוכרים היטב "את שעשה לנו עמלק". הפלסתינים כבר קטלו מתוכנו כ-20,000 נפשות יהודיות יקרות משך מאה השנים שחלפו ועדיין מתעקשים להמשיך ולרצוח בנו. כמובן שנרצה לקחת נקמה מאלו היושבים בכנסת ישראל בעודם נותנים יד למרצחים הטרוריסטים. אנו גאים ברגשות הנקמה, אנו אך בני אדם ובני אדם כאשר מרצחים בהם, שואפים לנקמה. אנו רדפנו אחר הנאצים ועוזריהם לשם נקמה ואנו נירדוף אחר הפלסתינים ועוזריהם מאותה הסיבה, כשם שבד-בבד נישמח לעשות עמם שלום, באשר אנשי שלום אנו.
המניפולטיבית-זועבי מכוונת חיציה לעבר "יפי הנפש" בינינו, אלו "האוניברסלים", "הנאורים" לכאורה, אנשי השמאל הקיצוני הגלובלי בכוונה לעורר רחמיהם האידאולוגים. נעלם מעיניה כי עם ישראל התפקח והחל להשיג מי הם אויביו מבית וזועבי בהחלט הצטרפה לאויבי עמנו.
נכון ומידתי עשתה כנסת ישראל אשר היטילה מגבלות על זועבי. אין במגבלות אלו לזעזע את אמות הסיפין, אך הינן מהוות כתמרור אזהרה לפורצת הגדר הזו המחפשת דרכים להשמדת מדינת ישראל היהודית (זכותה—במגבלות שתוארו לעיל), יחד עם חבריה בכנסת ישראל, שוטמי עמנו מהמגזר, כי חוקי המשחק השתנו. נכון, מעט מדי ואף מאוחר מדי, אך הרי "מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא". במדה ותחזור זועבי על מעלליה למרות ההזהרה שקיבלה כעת הרי שיש לסלקה מכנסת ישראל לצמיתות.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
